1משום הכי בעיא ג׳ עונות. פי׳ ומיירי בלידה יבשתא אי נמי בדם לידה לחוד ודם נדה לחוד כדאיתא בפ״ק.2במשהו סגי. פי׳ דדם דאתי בתר הכי מעין אחד הוא ומסולקת היא מדם הנדה.3ת״ש יולדות בזוב וכו׳ בשלמא לרב וכו'. פי׳ קושיין מדב״ה דהלכתא כותייה דבשלמא לרב מש״ה טמא לב״ה דהא ביומי וטבילה תלה רחמנא אלא ללוי קשיא דהא לדידהו ביומי וספורים תלה רחמנא והרי ספרה ואמאי מטמא לח ויבש ומכאן דקדקו בתוס׳ בשם ר״ת ז״ל שאין סתירה לאחר ספירת ז׳ לזבה ולא ליולדת בזוב ואעפ״י שראתה קודם שתטבול דאי לח לרב נמי תקשי דב״ש דהא מודו ב״ש דביולדת בזוב ימים וספורים בעינן כדאיתא לעיל ואלו ראתה תוך ימי ספירה טמאה דדם טמא הוא דביומי וספורים תלו וכדפרכינן נמי לקמן והא ספרה קתני כלומר ואי בשופעת אין כאן ספירה ואפי׳ הכי קתני שאם ספרה ולא טבלה וראתה הדם טהור ואם איתא שיש סתירה לאחר שבעה פי׳ ספרה מאי הוי הא כיון שלא טבלה וראתה בין ספירה לטבילה הרי סותרת מנינה וכאלו אין כאן ספורים דמי אלא ודאי כדאמרן והכי נמי משמע בסמוך דשבוע קמא פסקה וספרה דימי לידה עולין לספירת זיבתה ובשבוע בתרא הדר דם הנדה ולא פסקה ושפעה מתוך לידה אלמא אע״ג דחזיא לבתר ספירה קודם שטבלה אינה סותרת ואלו פסקה טהורה והדם טהור ומעתה ה״ה לזבה דעלמא שאעפ״י שסותרת תוך ז׳ וכל יום השביעי לרבנן אינה סותרת לאחר ז׳ אעפ״י שלא טבלה ומיהו בתוס׳ דחו ראיה זו דדילמא אין ללמוד מכאן לזבה דעלמא דשאני הכא שהדם הזה אינו מטמא ואינו גורם טומאה לאשה כלל וכדברירנא לעיל ואפי׳ בשופעת ואפי׳ למאן דאמר מעין הוא ולא בעי יומא וטבילה או יומי וספירה אלא לטהרת הדם עצמו ולפיכך נהי דסתר תוך ז׳ משום דבעי׳ נקיים מדם מקור של נדה אין לו לסתור לאחר ז׳ ואין לנו לחשבו לענין זה אלא ברוקה ומימי רגליה דאפשר דאפי׳ בתוך ז׳ אינו סותר אלא לפי שאינו עולה מחמת שאין היום נקי וכל זמן שלא נטהר הדם הזה הוה ליה טומאה ז׳ מפסקת ובעינן טהרה אחת לכלן וליכא אבל בזבה דעלמא שהיא רואה דם גמור המטמא את האשה אף לאחר ז׳ יהיה סותר כל זמן שלא טבלה ועוד דבדם זה דין הוא לחלק בין שבא תוך ז׳ לשבא לאחר ז׳ דבתוך ז׳ אעפ״י שטבלה טמאה מה שאין כן לאחר ז׳ ואלו זבה בעלמא אף לאחר ז׳ כך היא כמו תוך ז׳ שאפי׳ טבלה אם ראתה טמאה ועכ״ז אומרים בתוס׳ דאפשר דבלאו הכי נמי צר׳ הדין אמת דהא כי כתב רחמנא ואחר תטהר היינו שיהא טהרה אחד לכלן ובלא הפסקת דם נדה כלל וכיון שכן וכבר ספרה אין לה לסתור מנינה למפרע אלא שאם חזרה וראתה תהא כדינה אם ראתה בימי נדה נדה ואם בימי זיבה זיבה וטובלת לסוף טומאתה ועולה לה לכאן ולכאן וכן נר׳ בעיני רבותי אבל בתוס׳ העלוה בספק ובזמן הזה לא נפקא לן מינה מידי שהרי קבלו כל שראתה דם טפה כחרדל יושבות עליה ז׳ ימים נקיים כמו שקבלו בנות ישראל על עצמן ומיהו במקום שנהגו לבעול על דם טוהר אעפ״י שכל הנשים בזמן הזה דינן כיולדת בזוב משום חומר בנות ישראל כל שעברו ימי טומאת לידה וספרה ז׳ ימי נקיים אעפ״י שראתה דם קודם שתטבול אין בכך כלום שאין דם טהר סותר לאחר ספירה וכדברירנא אבל אם ראתה דם טוהר תוך ימי ספירה נהי דאינה סותר דדבר שאינו גורם אינו סותר כדלקמן מ״מ אינו עולה לה אותו היום מיהת דבעי נקיים מדם וליכא דמשלמת למנינה בלא אותו יום והא טהרת אחת דכלן חשיב דלא קפדינן בהא אלא שלא תהא טומאת שבעה מפסקת ביניהם בטומאת זיבה ולידה אבל סתירת יום אינה מפסקת ולא אקפד לן ואחר אחר לכלן קרינא ביה והלכתא כותיה דרב לחומרא ולענין דין האשה עצמה בדם טהר בזמן הזה יש מקומות שבועלין על דם טוהר גם בזמן הזה כדין תורה שלא החמירו בנות ישראל על עצמן אלא בדם נדה וזיבה אבל לא בדם טהר ובכל הגליל הזה נהגו שלא לבעול על דם טוהר כדברי מקצת הגאונים ז״ל שאומרים שגם זה בכלל חומר בנות ישראל כדי שלא יבאו לטעות גם בימי נדה וראוי לחוש למנהג במקום שנהגו איסור וכן כתוב בפסקי רבינו הגדול ז״ל.4הא דתנן ר׳ יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו. דקדקו בתוס׳ דלהכי קתני כלילי שבת ויומו לאשמועינן דבעי תוספת לפניו ולאחריו דאי לאשמועינן שתהא עונת לילה תחלה ואח״כ עונת יום מדקתני לילה ויום נפקא ואפשר דמהא ליכא ראיה ודילמא הוה ס״ד דלילה ויום לאו דוקא וה״ה יום ואחר כך לילה ולא אתי אלא למעוטי מעת לעת ולהכי הדר קתני בלילי שבת ויומו שיהא היום הולך אחר הלילה ונקט שבת ולא נקט ביומו של מעשה בראשית משום שזה ענין מנוחה מן הצער כמנוחת שבת לילה ויום ועם כל זה אין לנו אלא כדברי רבותי׳ הצרפתים ז״ל.5אטו המקשה נדה היא. פי׳ דהוה משמע לפום פשטה דקתני שהמקשה ורואה דם נדונת כנדה ואעפ״י שהיא בימי זיבה ולהכי מתמיהים דהא היכי אפשר ומהדרין אמר רב נדה ליומה עיקר הפי׳ כדפרש״י ז״ל דה״ק המקשה יום אחד בימי זיבה אינה צריכה להיות שומרת יום כנגד יום דאף בזבה קטנה טיהר רחמנא קושי הסמוך ללידה אלא שהיא יושבת נדה ביומא בלחוד מדרבנן ולערב טובלת וטהורה וק״ל דלא חיישינן שמא תשפה למחר ולאפוקי מדשמואל דאמר חיישינן שמא תשפה ואף שמואל מדרבנן בעלמא הוא דאסר וכדמוכח לישנא דחייש׳ אבל רב סובר דאפי׳ מדרבנן לא חיישינן לשופי ואפי׳ למאן דחייש בעלמא למיתה או לבקיעת נוד י״ל דשאני התם דלא סגייא דלא מיית או בקע באיזה זמן שיהא אבל בזו אדרבה כיון שעומדת בזמן לידתה ראויה שיתרחקו ציריה יותר ויותר עד שתלד וא״ת וכיון דרב לא חייש לשופי וסובר דדם קושי דזיבה קטנה טהור למה מטמא ליומו כלל ויש מתרצים בשם הרב ר׳ יונה ז״ל משום דקושי סותר יומו בשכבת זרע וכדמוכח לקמן בסוף פרקין להכי גזור בה טומאת ערב לרב דלא לימרו שהוא עולה ע״כ ואינו מתחויר בטעם וי״ל דרב חייש לשופי דיומו דשכיח וכיון דכן עביד לה נדה ליומא מיהת והצריכא טבילה כדי להחזיקה בטומאה ולא תבא פעם אחרת לשמש ביומא ומי׳ עד כאן לא טהר רב בלילה אלא בימי זיב׳ אבל בימי נדה לא איירי אפשר דמודה הוא דהוי נדה כדאמרינן לקמן ושלא כדברי ר״ח ז״ל שפי׳ דברי רב ושמואל אף בימי נדה ולכאורה כך היה נראה מדלא אוקמא רב למתני׳ דת״ק המקשה בימי נדה נדה כדאוקים רבא בסמוך אליבא ר׳ יצחק ומ״מ אין פירושו נכון דאי רב ושמואל בימי נדה איירי נמי היכי אמר להו ר׳ יצחק המקשה אינה כלום דהא לדידיה בימי נדה נדה כדאמרינן בסמוך והכי איהו מפ׳ מתני׳ אלא על כרחין קים ליה דרב ושמואל בימי זיבה דוקא איירו ומש״ה אמר להו דהמקשה הזאת שהם מדברים בהם אינה כלום דעל כרחין ר׳ יצחק אדרב ומשמואל קאי ולא קאי אמתני׳ וכדפרכינן ליה מינה ועוד דמתני׳ בהדיא קתני המקשה נדה והיכי אפשר לומר בה דאינה כלום קתני אלא ודאי כדאמרן וא״ת ואמאי לא אוקמה רב למתני׳ בימי נדה י״ל דרב משמע ליה דמתני׳ בימי זיבה איירי כדקתני סיפא ופתח בזיבה קטנה וסיים בזיבה גדולה אי נמי דרב דין דם זיבה קים ליה שהוא טהור בקושי אבל דין דם נדה לא בריר ליה אם טהור אם לא דהא לא שמיע ליה מתני׳ דבסמוך ולא קים ליה נמי בדרשא דריש לקיש ואבוה דשמואל לקמן בשמעתין כך נ״ל וזו שיטת רש״י ז״ל. והתוס׳ ושטת מורי הרשב״א נר״ו ולהאי שיטתא עובדא דשילא בר אבינא דלקמן דמשמע דלקולא הוה עביד כרב מדבעי למנגדיה רב אתי י״ל דהיינו קולא דדיה דמטהר לה בלילה כסברא דרב ואלו רב הדר ביה לגבי דשמואל דחייש שמא תשפה למחר אבל ר״ח ז״ל סובר שהיה מקל גם לטהר בימי נדה כסברא דרב דאמר נדה ליומא ואלו רב הדר ביה לגבי ר׳ יצחק דאמר בימי נדה וכבר כתבנו שאין פי׳ נכון.6אמר רבא בימי נדה נדה בימי זיבה טהורה. הא דקאמר בימי זיבה טהורה אסוק מילתא בעלמא הוא לומר הכי טיהר רחמנא דם זיבה בקושי בלחוד טיהר ולא שיהא זה בכלל לשון משנתינו ויש כיוצא בו בפ׳ כל הכלים וגם בפ׳ כירה כדכתיבנא התם בס״ד. ופי׳ ימי זיבה הם י״א יום הבאים אחר נדה שראויה להיות בהם זבה וכל שעברו אותם י״א יום או ספירתם אם נעשת בהם זבה גדולה קרואין ימי נדה וזה ברור.7חנניא בן אחי ר׳ יהושע אומר כל שחל קושיה להיות בשלישי שלה אפי׳ כל היום כלו בשופי אין זו יולדת בזוב. יש מפרשים דטעמא דידיה כר׳ יהושע לגמרי דס״ל דבעינן לילה ויום כלילי שבת ויומו ודוקא כל היום קאמר ומשום דבעינן לילה ויום אחריו וליתא חדא דלישנא לא משמע הכין ועוד דהא לקמן אתינן לומר דמתני׳ דקשתה ג׳ ימים אתיא ולאפוקי מדחנניא ואי חנניא כר׳ יהושע ס״ל א״כ פשיטא דהא ר׳ יהושע פליג עליה בהדיא ורישא ר׳ אליעזר קתני לה בהדיא ועוד לימא לאפוקי מדר׳ יהושע ורש״י ז״ל פי׳ כל שחל קשויה לאו לשון התחלה הוא אלא ה״ק כל שקשתה בשלישי אפילו שעה א׳ בליל כניסת שלישי ואפי׳ כל היום כלו בשופי ושעה א׳ מליל רביעי להשלמת מעת לעת ולידה שוב אינה יולדת בזוב דבעי׳ שופי כל יום ג׳ המביא לידי זיבה ע״כ נר׳ שהוא סובר כחנניא כר״א ס״ל דסגי במעת לעת בזבה קטנה מיהת ומוסיף עליו שאם קושתה בשלישי כלל שהוא הגורם זיבה גדולה שוב אין השופי מועיל לה אלא א״כ שפתה וראתה ג׳ ימים רצופים והשתא לא סגי דתיהוי זיבה ולפי זה ג״כ אפשר לפרש דר׳ יהושע ס״ל לענין לילה ויום אלא שסובר דלא מהני שופי למי שחל קשויה בשלישי הגורם זיבה ואינו יולדת בזוב אלא כששפתה שלשה ימים וראתה דלא סגיא דלא תהא זיבה וזה יותר נכון.8יש אין טהרה לאחריו. וה״ה לפניו אלא דאגב אידך נקטה.9א״ה גבי נדה וכו׳. האי א״ה לאו אא״ב הוא ואיכא דלא גריס ליה.10תשב יש לך ישיבה אחרת. פי׳ דתשב לישנא יתירה הוא ומ״מ לא משמע דמרבי אלא ישיבה א׳ וכיון דכן מסתברא לאוקומי בזבה שמצינו אונס בזוב טהור.11גרדיה. דהשתא משמע לגנאי כדקסבר רב אסי ומשמע נמי לשבח גרור אותו בדברים ואי גרסי׳ גדדיה י״ל משמע לגנאי מלשון גדו אילנא ומשמע לשון משיכה בדברים מלשון גוד אחית.
